כיצד ניפטר מרגשות האשמה?

טעית את טעות חייך? נדמה לך שאין תיקון? יש תיקון לכולם.

הסתכלות שנותנת כוח מפרשת השבוע – פרשת דברים

מי השילוח אומר: משה רבנו מספר לעם ישראל על כל המקומות שהיינו ועשינו בהם טעויות, כי הוא בא להגיד לנו שהטעויות לא באמת היו בבחירה החופשית שלנו. אז מתבקשת השאלה, אם לא הייתה לנו ברירה אז למה ה' כועס עלינו? והתשובה היא שהייתה לנו ברירה ולא הייתה לנו ברירה בו זמנית. כשאדם בוכה הוא בוכה יותר כשקורה לו משהו שהיה מעבר לבחירה שלו. כשמשהו שלילי קורה ואתה בחרת בזה זה פחות כואב. אבל אם זה לא היה בהחלטה, בבחירה שלך זה הרבה יותר כואב. כשמשהו קורה בבחירה שלי אולי אני אהיה עצוב, אולי אני אנסה לתקן את זה, אבל זה לא נוגע בי כל כך עמוק כמו דברים שקורים מעבר לבחירה שלי.

התורה של אברהם אבינו והתורה של משה רבנו
אברהם אבינו לא עמד על הר סיני . אז איך הוא ידע מה רצון ה'? מה הוא צריך לעשות בחיים?
הגמרא אומרת:
"זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים, והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה" (בראשית רבה סא).
המהות שלו אמרה לו מבפנים מה לעשות. בעקדת יצחק, הוא היה צריך להחזיק את היד שלו עם היד השנייה, כדי להגיד לה מה לעשות. הוא היה כל כך מחובר לרצון של ה'.
הקב"ה כרת ברית עם אברהם, זה אומר שיש תורה שאני כל כך מזוכה לקבל את התורה מבפנים. אנו צריכים את התורה של אברהם אבינו כל הזמן. כי לא הכל כתוב שחור על גבי לבן. תשכחו מהתורה לרגע. יש מענטשיות, אי אפשר להגיד לאדם כל דבר קטן. התורה סומכת עלינו שיש לנו משהו בפנים שהוא כל כך מחובר.
שאדם יכול לדעת מה לומר ומה לא לומר, מתי לפעול ומתי להימנע מפעולה. איך להינצל מלפגוע באנשים. זו התורה של אברהם אבינו.
אברהם אבינו כרת ברית עם אברהם וזה אומר שכל אחד מאיתנו זורח באור הזה של תורת אברהם. התורה של א"א נכנסת לי לעצמות. ואז מגיעה התורה של הר סיני. התורה של משה רבנו. המי השילוח אומר שהתורה של משה רבנו צריכה להיות לי בעצמות ברמה שאברהם אבינו כרת ברית עם ה', הרגיש את הרצון של ה' כל כך חזק שהוא לא יכל לעשות ההפך. זה היה חלק ממנו. עבודת ה' הייתה מוטבעת בו. פעם ראיתי אדם, רבגדול שבא אליו עני, והתחנן , תעזור לי אני רעב, לא אכלתי שלושה ימים, הוא ענה לו איזו חוצפה, שאתה מפריע לי בזמן שאני כותב ספר על צדקה. אתם מבינים, הרב הזה יודע הכל ברמה של לכתוב ספר, אבל כשהיד שלו צריכה ללכת לכיס הוא לא מצליח. זה לא חלק ממנו. את זה הוא לא יודע.
אז האישביצר אומר, לקח ארבעים שנה במדבר לא להבין את תורת משה רבנו, אלא להכניס את התורה הזו לקישקעס שלי. שהלימוד שלי ייגע בי כל כך עמוק. וזה לאו דווקא אומר ארבעים שנה בזמן. אבל זה לוקח זמן. זה לוקח מדבר בהרגשה של החיים שלי. צריך לעבור כל כך הרבה שברון לב, עד שזה מגיע לי עמוק לנשמה.
וצריך לעשות כל כך הרבה טעויות עד שזה חלק ממך. אין אדם למד אלא…
משהרבנו נותן לנו את התורה לא רק ברמה של ללמוד, אלא ברמה של קביעות. התורה צריכה להתקבע גם בראש וגם בלבבות. והוא מסביר לנו שצריך לעבור הרבה טעויות וכאב עד שזה קורה.
האישביצר ממשיך ומסביר שהתורה של הר סיני זה התורה שאני לומד יודע ומקיים, אבל התורה של ארץ ישראל צריכה לגעת בי בעומק הנשמה. לעבור בכל כולי. התורה של ארץ ישראל זו התורה שנוגעת בי הכי עמוק. מה זה תורת משיח? כשיבוא המשיח לא תהיה תורה חדשה. אלא התורה תיגע בנו במקום שהיא לא נגעה קודם לכן. יש לנו כל כך הרבה בעיות עם ארץ ישראל. עם תורת הר סיני אין לנו בעיה. אין לנו בעיה להיות פרופסור לתלמוד. אבל גיוועלד, מתי זה יגיע לי לעצמות. "כל עצמותי תאמרנה…”
ואנו כבר נוגעים בזמן משיח בעניין הזה. אנשים כבר פחות רוצים לשמוע תורת הר סיני. אנשים לא רוצים תורות לראש שלהם. הם רוצים יותר ויותר תורת ארץ ישראל. תורה שנוגעת בי בעומק הנשמה. שנכנסת לקישקעס.
כשאני רוצה תורת הר סיני אני אקנה ספר ואני אקרא אותו.
מה זה תורת הבעש"ט? מה התפקיד של הרבי? כל אחד יכול להגיד דבר תורה יפה. אבל הרביים הקדושים ממש שמו את התורה בעצמות שלהם ושלנו.
הבית יעקב אומר תורה עמוקה מיני ים.
התאהבתי בבחורה, היא ממש יפה, וממש עמקה ומיוחדת, אבל מה נעשה, היא לא יהודיה, ואם אני אסביר לה שאני לא יכול להיפגש בשבת היא לא תבין. אז החלטתי לוותר על שבת אחת. קבעתי אתה בדיזנגוף בערב שבת. האם יש לי בחירה? האם אני אלך לפגישה אתה או לא?
האמת היא שאין לי בחירה שלא לשמור שבת. זה בתוכי. אתם חושבים שאני אהיה מסוגל להתקשר למונית בשבע בערב שליל שישי ולהגיד לו קח אותי לדיזנגוף? זה לא בבחירה שלי. זה בתוכי לשמור שבת.
השבת צריכה להיות כל כך חלק ממני שאני פשוט לא מסוגל לוותר עליה. היהדות שלי, השבת שלי, צריכה להיות כל כך חלק ממני שאין לי בכלל התלבטות מה לעשות. זה כל כך ברור. אין אופציות. זה בעצמות שלי.
אני אהיה מסוגל ללכת אתה למסעדה לא כשרה ולאכול? אני אקיא, כי הגוף שלי לא יהיה מסוגל להכיל את האוכל הלא כשר, הוא פשוט יקיא אותו, אם בכלל אני אצליח להכניס אותו לפה. אין לי ברירה.
כל עוד יש לי ברירה, כל עוד אני חושב על זה, השבת עוד לא כל כך חלק ממני.
מתי אפשר לקרוא לי "שומר שבת"? כשאין לי ברירה. מתי אפשר לקרוא לי יהודי אמתי? כשאין לי ברירה. כשזה חלק אינטגרלי ממני. ישנם ימים שאולי יש לי את ההרגשה " הלוואי והייתה לי ברירה לא להניח תפילין". אבל זה כל כך חלק ממני, שאני לא יכול להגיד לה', היום אני לא בקטע, היום אני לוקח חופש. זה כל כך יהיה חסר לי או אפילו יציק לי שאין לי ברירה.
או הלוואי ויכולתי להגיד היום אני נוסע לאקפולקו ולא לישראל. איך זה נשמע לכם? ארץ ישראל משתווה אצלי בתודעה לאקפולקו? ארץ ישראל היא נופש כמו כלמקום אחר בעולם? או שאני לא יכול בלי ארץ ישראל? היא כל כך קוראת לי? ראיתם את הסרטים האלה, שברגע האחרון הבחור או הבחורה רצים אחד אל השני, שניה לפני שהמטוס ממריא?
ארץ ישראל צריכה להיות כל כך בתוכי שאפילו אם בראש תכננתי לנסוע למקום אחר, ברגע האחרון אני ארד מהטיסה וארוץ לתפוס טיסה לישראל.
גלות זה אומר שאני רוצה משהו אבל אני לא ממש רוצה את זה בכל הלב. מה זה זוגיות גלותית ומה זה זוגיות לא גלותית. נישואים גלותיים זה , רציתי להתחתן, להביא ילדים, רציתי תפוח וגם קוגל תפו"א, וגם להתחתן ולהביא ילדים. זה הכל אותו דבר ברצון שלי. הרצון שלי לא ממש מחוזק.
מה זה אומר להיות בארץ ישראל? להיות בארץ ישראל (בתודעה שלי) זה אומר אני כל כך רוצה את זה שום דבר לא יעצור אותי. אני חייב.
אני רוצה שתדעו, גלינו מארץ ישראל כי הרצון היה קצת חלש. כן ארץ ישראל או לא, כן בית המקדש או לא, זה לא היה מספיק חזק ברצון שלנו.
למה כל כך קשה לחזור לארץ ישראל ? כי צריך לחזק את הרצון. מצד אחד ברוך ה', היום אני מסתובב בעולם, אני פוגש יהודים שנראים רחוקים מיהדות אבל כל כך רוצים לחזור לארץ, זה עוד דורש חיזוק. אבל זה מתחזק מרגע לרגע. אני לא מוכן למות בשביל קוגל ירושלמי, אבל אני מוכן למות בשביל ירושלים. היהודי הכי מנותק עדיין מוכן למות בשביל ארץ ישראל. התיקון של הקשר שלנו עם ארץ ישראל זה חיזוק הרצון. כי לא רצינו את ארץ ישראל מספיק חזק.
יש תורה שכתובה בספר, בתישעה באב אני מבין שאלא אם כן התורה כתובה בתוכי, אני לא אצליח.
ואני רוצהלברך אותנו שנרצה ממש חזק את מה שאנו רוצים. יש רצון שהוא מספיק חזק ליום כיפור.
ביום כיפור אני אומר לה' אני רוצה לחיות חיי קדושה, אני רוצה לחזור בתשובה. וליום כיפור הרמה הזו של הרצון מספיק טובה.
בתשעה באב הרצון שלי צריך להיות כל כך חזק שאין לי ברירה. יש יהודים שרוצים לבוא לארץ ישראל אבל שה לא ברמה של בכי. והתיקון הוא אני כל כך רוצה את זה שאני כל כך בוכה, כי זה לא כל כך בבחירה שלי. זה בבחירה שלי וגם לא. אפילו אם אני לא יכול לנסוע לארץ ישראל אני בוכה. כי יכול או לא יכול , לא כל כך משנה כמו הרצון שלי, הכמיהה שלי שכל כך שוברת ליאת הלב, שאני לא יכול לעצור את הדמעות. הכמיהה הבלתי נשלטת הזו תביא אותי לארץ ישראל. וגם לכל דבר אחר שאני רוצה.
אני כל כך רוצה את ארץ ישראל, אני כל כך רוצה ירושלים הבנויה, עיר שחוברה לה יחדיו. אני כל רוצה לראות משפחות שלמות, ונישואים של חוה ואדם לפני הגירוש מגן עדן. אני כל כך רוצה לראות הורים שכל כך אוהבים את הילדים שלהם ואחד את השני. אני כל כך רוצה שהתורה תהיה כתובה בתוכי בצורה הכי עמוקה.
אני רוצה לברך אותנו. מה שאנו מעבירים לילדים שלנו זה לא תורה בכתובה בספר. אני יכול להיות הרב הגאון הכי גדול והילד שלי הוא כלום. התורה שאברהם אבינו העביר ליצחק זה לא תורה שהוא קיבל בסיני. זה התורה של כליותיו היו כרבותיו. הקיום והמהות שלו היו התורה. ר' חצקלה מקוזמיר אמר פעם למישהו, אתה לומד את התורה , אני- התורה בעצמה.
במדבר אנו לומדים את הדברים, כשמתקרבים לארץ ישראל, “אלו הדברים". בארץ ישראל התורה חייבת להיות עמוק בתוכי.
אני לא יודע עליכם אבל אני יכול להעיד על עצמי, אני כל כך רוצה ללמוד יותר תורה, אבל אני לא מצליח, אז כנראה הרצון שלי ללמוד יותר לא מספיק חזק. כי אם הרצון שלי היה ברמה של אני לא יכול לנשום בלי זה, אז הייתי יושב ולומד יותר. אם זה היה מעבר לבחירה שלי. לכולנו יש מחשבות ורצון לעשות משהו טוב בשביל העולם, אז אנו עושים את זה אבל אנו רק חצי עושים את זה. אנחנו חלשים ועייפים ולא מאמינים ברצון שלנו. אני רוצה לברך אתכם, השבוע שערי שמיים פתוחים לרצון. לרצות יותר חזק.